מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נ' חטיני

פסק דין

1.לפניי תביעת התובעת, לשפותה בגין סכומים ששילמה למבוטחה לפי פוליסת ביטוח. לטענת התובעת, היא ביטחה רכב מסוג הונדה מ.ר 35-006-60 (להלן: "הרכב המבוטח"), אשר נפגע בתאונת דרכים שארעה ביום 14.11.2010. לטענת התובעת התאונה אירעה בשל רשלנות הנתבע, אשר נהג באותו יום ברכב מ.ר 75-955-17 (להלן: "רכב הנתבע").

2.התובעת טוענת כי התאונה אירעה בכביש מס' 754 מנצרת לכפר כנא, ליד צומת משהד, ונסיבותיה היו כדלקמן: הרכב המבוטח - נהוג בידי הגב' נינה חן (להלן : "המבוטחת") נסע מכיוון נצרת לכיוון כפר כנא, ובהגיעו לפני העקומה הפונה ימינה בירידה, ליד צומת הכניסה לכפר משהד, סטה רכב הנתבע, שנסע בנתיב הנגדי, מנתיב נסיעתו– שמאלה, אל עבר הרכב המבוטח והתנגש בו. כתוצאה מן התאונה נגרמו נזקי רכוש לרכב המבוטח, שגרמו להכרזתו ע"י שמאי מטעם התובעת כ"אובדן להלכה", וכתוצאה מכך, פיצתה התובעת את המבוטחת ע"י תשלום סך 42,032 (לאחר ניכוי ערך שרידי הרכב). כמו-כן נשאה התובעת בעלות חוות דעתו של השמאי – סך 416 ₪ ולפיכך העמידה התובעת את תביעתה, לאחר הוספת הפרשי הצמדה וריבית, ע"ס 43,371 ₪.

3.הנתבע כפר בנסיבות התרחשות התאונה, וטען כי התאונה נגרמה בשל רשלנותה של המבוטחת. לטענתו, נסע הוא ברכב הנתבע "כשהוא מלא בסחורה ובאיטיות ובעלייה מכיוון כפר כנא לכיוון כפר רינה" ואילו הרכב המבוטח נסע בכיוון הנגדי במהירות. לטענת הנתבע, הרכב המבוטח "לא הבחין בעקומה שנמצאת בכביש, ולא נסע בעקומה ימינה אלא המשיך לנסוע ישר לכיוון כפר משהד, חוצה את הכביש ונכנס לנתיב הנגדי ופגע ברכב הנתבע בצידו השמאלי האחורי" (ראו טענות הנתבע בסעיף 5 לכתב הגנתו).

4.הצדדים חלוקים בשאלה על מי רובצת האחריות לתאונה. שתי גרסאות הסותרות האחת את רעותה בפניי, מחד - גרסת התובעת, מפי מבוטחתה, לפיה התאונה אירעה כאשר הרכב המבוטח נוסע במרכז הכביש ורכב הנתבע סטה לכיוון נתיב נסיעת הרכב המבוטח, כאשר הרכב הנ"ל נסע במהירות, ומאידך, גרסת הנתבע - לפיה התאונה אירעה כאשר הנתבע נסע בנתיב נסיעתו, והרכב המבוטח, במקום לנסוע ימינה, עם כיוון העקומה, המשיך ישר- לכיוון כפר משהד, תוך שהוא נכנס לנתיב נסיעתו של הנתבע ומתנגש בו.

5.בפניי העידו המבוטחת - הגב' נינה חן; בעלה - מר מיכאל חן, שהגיע לזירת התאונה לאחר התרחשותה; הנתבע; ובנו - מר עלי חטיני, שהעיד שכאשר התרחשה התאונה הוא ישן. מן האמור לעיל עולה, כי מלבד המבוטחת והנתבע, יתר העדים לא היו עדים להתרחשות התאונה.

6.כמו-כן הוגשו המוצגים שלהלן: ת/1 - תמונות זירת התאונה, ת/2 - תמונה המתעדת את הנזק שנגרם לרכב המבוטח, ת/3 - תמונה אליה הפנה העד מיכל חן ובאמצעותה הוא הצביע על מיקום שני הרכבים לאחר התאונה, ומיקום השברים שנמצאו על הכביש. כמו-כן הוגש מטעם הנתבע המוצג נ/1 - תמונות המתארות את הנזק שנגרם לרכב הנתבע.

הכרעה:

7.לאחר ששמעתי את העדים ועיינתי במסמכים שהגישו לי הצדדים, הגעתי למסקנה גרסת התובעת לא הוכחה; אדרבא, נראה כי גרסת הנתבע מסתברת יותר מגרסת התובע. לאור הוראות תקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, אנמק מסקנתי זו בקצרה.

8.על מנת להכריע בשאלות שבמחלוקת יש לתאר את זירת התאונה, כפי שהיא עולה מן התמונות ומעדויות הצדדים. המדובר בכביש המחבר בין נצרת לכפר כנא (להלן: הכביש), שהינו דו-סטרי חד מסלולי, אליו מתחבר כביש הגישה לכפר משהד. איזור התאונה הינו - הצומת המחברת בין כפר משהד לכביש, הממוקמת על עיקול חד מזרחה של והכביש כאשר באיזור זה הכביש בשיפוע ולפני ואחרי הצומת מפריד קו הפרדה רציף בין הנתיבים. המבוטחת נסעה בירידה, כאשר ליד הכניסה לכפר משהד העקומה פונה ימינה בכיוון נסיעתה. הואיל והמובטחת נסעה לכיוון טבריה, היה עליה להמשיך בעקומה ימינה (ראו התמנות ת/1 ובפרט שלוש התמונות בדף הראשון של ת/1). ודוק, על המבוטחת היה להמשיך ישר, בכיוון החץ, כאשר מסלול נסיעתה מתעקל ימינה.

9.מאידך הנתבע נסע בעליה ומסלול נסיעתו מתעקל שמאלה.

10.הנימוק הראשון שמביאני לבכר את גרסת הנתבע, היא העובדה שהנתבעת לא הייתה עקבית והיא מסרה מספר גרסאות. גרסתה הראשונה נמסרה לחברת הביטוח - ביום 14.11.2010 כדלקמן: "המבוטחת נסעה בנתיב שלה, רכב צד ג' בכניסה לפנייה איבד שליטה ופגע ברכב מבוטחתנו עם הגלגל האחורי" (ראו הודעת המבוטחת לחברת הביטוח שצורפה לכתב התביעה). גרסה שנייה הינה זו שניתנה ע"י המבוטחת במשטרה בהודעה מיום 8.12.2010, בה העידה המבוטחת כי היא התקרבה לסיבוב לפני צומת משהד "והגיע רכב ממול שנוסע בנתיב השני שנסע במהירות מופרזת לדעתי ונכנס בי בצד של הנהג". הגם שלטענת המבוטחת סטה רכב הנתבע לכיוונה, אין היא טוענת כי הנתבע איבד שליטה, כי אם מייחסת את התאונה למהירות מופרזת. בפניי העידה המבוטחת כי נסעה בנתיב שלה ו"הרגשתי שרכב פוגע בי הוא פוגע בי עם החלק האחורי שלו, לא הספקתי להגיב" (עדות הנתבעת בעמוד 1 שורות 15 ו- 16 לפרוטוקול) ובהמשך, היא מעידה כי "אני ראיתי אותו כבר מתנגש בי ראיתי רכב שנוסע מהר" (עמוד 2 שורות 16 ו- 17), ולאחר מכן, לקראת סוף עדותה, העידה המבוטחת כי לא ראתה את הרכב נכנס למסלול הנסיעה שלה.

11.גרסתה של המבוטחתת לוקה באי בהירות ובהעדר אחידות. הגם שאין זה טעם מספק לבדו לדחות את גרסתה, הוא מצטרף ליתר הנימוקים אותם אמנה להלן.

12.הנימוק השני הוא שגרסת הנתבע לגבי מקום התאונה מסתברת יותר מגרסת המבוטחת: כאמור, המבוטחת טענה, הן בהודעתה לחברת הביטוח והן בפניי, כי התאונה אירעה לפני צומת הפנייה לכפר משהד (ראו הודעתה וראו המקום שסימנה המבוטחת על גבי ת/1), ואילו הנתבע טען כי התאונה אירעה לאחר שעבר את הצומת ולאחר שהמבוטחת נכנסה לנתיב הפנייה שמאלה לכיוון משהד. לטענת הנתבע, התאונה אירעה בנקודה A על גבי ת/1 דהיינו בנקודה קרובה יותר לכניסה לכפר משהד מן הנקודה אותה ציינה המבוטחת (ראו הודעת הנתבע למשטרה וכן עדותו בפניי בעמוד 6 שורה 32 לפרוטוקול). נראה, כי מקום שני הרכבים לאחר התאונה, תומך בגרסת הנתבע. עיון בתמונות ת/1 מעלה כי הזפת שנשפך מרכב הנתבע, והמקום שבו התנגש רכבו של הנתבע במעקה בעקבות התאונה, קרוב יותר למקום עליו הצביע הנתבע כמקום ההתנגשות. לא נראה לי סביר, כי רכב הנתבע ייהדף לאחור בעקבות ההתנגשות ויעבור מרחק כה רב בין הנקודה עליה הצביעה המבוטחת ועד למקום שבו התנגש רכב הנתבע במעקה בטיחות (ראו המרחק בתמונות בת/1). לפיכך הגרסה של הנתבע לגבי מקום התאונה מסתברת יותר מזו של המבוטחת, שכן גרסת המבוטחת אינה מסתדרת עם הנזק שנגרם למעקה – בו התנגש רכב הנתבע בעקבות התאונה, המרוחק מרחק גדול יחסית ממקום ההתנגשות.

13.נימוק נוסף והוא העיקרי שמביאני להעדפת גרסת הנתבע הוא העובדה שהנזקים בשני הרכבים מתיישבים עם גרסת הנתבע ואינם מתיישבים עם גרסת המבוטחת. על מנת להבהיר מסקנה זו, יש לעמוד תחילה על הנזקים בשני הרכבים. עפ"י התמונה ת/2 הנזק ברכב המבוטח נגרם בפינה השמאלית קדמית, לרבת נזק לפנס הקדמי שמאלי ולאזור שמתחתיו (ראו ת/2). מאידך, הנזק ברכב הנתבע נגרם באזור הגלגל האחורי שמאלי ובאזור הסמוך לגלגל הנ"ל, לרבות לדלת האחורית שמאלית.

14.עתה נדון בשאלה: עם איזו גרסה מבין השתיים מתיישבים נזקים אלה. תשובתי לשאלה זו היא שהנזקים בשני הרכבים מתיישבים עם גרסת הנתבע ואינם מתיישבים עם גרסת המבוטחת, ולהלן אנמק מסקנתי זו.

15.כאמור, המבוטחת לא נתנה גרסה ברורה כיצד התרחשה התאונה. היא טענה תחילה כי הנתבע איבד שליטה, לאחר מכן היא טענה כי הוא סטה לכיוונה אך לא ראתה כיצד הוא נכנס למסלול נסיעתה, ופעם שלישית היא העידה כי הנתבע נסע במהירות והתנגש ברכבה (ראו דיון בגרסת המבוטחת לעיל). לא זכינו ללמוד מפי המבוטחת כיצד בדיוק קרתה התאונה, אולם ניתן להבין מדבריה כי היא טוענת כי נותרה במסלולה, וכי רכב הנתבע הוא שסטה למסלול נסיעתה. עוד טוענת המבוטחת כי התאונה קרתה בנקודה אותה סימנה על גבי התמונות ת/1.

16.יש לזכור כי רכב הנתבע נמצא בעליה ובנקודה עליה הצביעה המבוטחת כנקודת ההתנגשות הוא נמצא לקראת סיום עקומה שמאלה. אילו גרסת המבוטחת לפיה נסעה באמצע הכביש ההתנגשות בין שני הרכבים אירעה בנקודה עליה הצביעה נכונה, לאור הנזקים ברכב הנתבע - רכב הנתבע חייב היה לנסוע במסלול נסיעת המבוטחת באופן אלכסוני, כך שחלקו האחורי קרוב יותר אל רכב המבוטחת, וגלגליו האחוריים באמצע מסלול נסיעת המבוטחת. המבוטחת לא טענה טענה זו והיא לא תיארה מצב כזה. ועוד, אילו נסע רכב הנתבע באמצע מסלול נסיעת המבוטחת - היה מתנגש ברכב אחר שנסע לפניה, שכן ברור הן מעדותה בפניי והן מהודעת המבוטחת במשטרה, כי לפניה נסע רכב (ראו עדות המבוטחת בעמוד 2 שורה 14 וראו הודעתה במשטרה מיום 8.12.2010).

17.מאידך, גרסת הנתבע מתיישבת עם הנזקים בשני הרכבים: הנתבע העיד כי הוא נסע במסלול נסיעתו באמצע העקומה שמאלה, כאשר רכב המבוטחת נכנס למסלול הפנייה לכפר משהד והמשיך בנסיעה עד שהתנגש בחלקו השמאלי אמצעי של רכב הנתבע. גרסה זו מתיישבת הן עם הנזק שנגרם לרכב המבוטחת והן עם הנזק שנגרם לרכב הנתבע.

18.אציין עוד, כי מדובר בעלייה בשיפוע חד, ולא נשמעה לי אמינה טענת הנתבעת כי רכב שנת ייצור 2000 שהועמס חומר וכלים יכול לנסוע במהירות כה רבה באותו אזור.